מדריך לרוכב במדבר

המדבר יכול להיות מסוכן למי שמגיע לא מוכן ולא מכיר את השטח. השטח ברובו סלעי, חצצי או חולי, עם עליות וירידות ארוכות. ביום חם מאוד, בלילה קר, הצל נדיר ומקורות המים מעטים.

במקטעי הדרום של שביל ישראל לאופניים רוכבים על אופני הרים בלבד. השביל מסומן היטב, אבל נדרשים כישורים טכניים בסיסיים וניסיון ברכיבת שטח. כל מקטע מתוכנן לרכיבה של כ־4 עד 6 שעות.

• מתחילים בקצב רגוע, בערך ב־3 עד 4 הקילומטרים הראשונים, עד שהגוף מתחמם.
• שומרים על קצב שאפשר להחזיק לאורך זמן, ולא מתאמצים חזק לאורך זמן. לא יודעים מתי תצטרכו את האנרגיה.
• עוצרים לכמה דקות בערך כל שעת רכיבה ואוכלים משהו קטן, ועושים הפסקה ארוכה של כ־20 דקות קצת אחרי חצי הדרך.

• שותים לעיתים קרובות, בלגימות קטנות לאורך כל הרכיבה, ולא כמויות גדולות בבת אחת. מומלץ שלוקר עם צינורית.
• בדיקה פשוטה כל שעה־שעתיים: שתן שקוף פירושו שהכול בסדר. צהוב פירושו שהמצב לא טוב. כתום פירושו שהמצב חמור.
• ברוב המקטעים בערבה אין נקודות מים לאורך הדרך. מים יש ביישובים, בפונדקים ובתחנות דלק, ולרוב הם דורשים סטייה מהשביל.
• מקורות מים טבעיים, כמו גבים ובורות, מחייבים סינון וחיטוי. המים בבאר מלחן, למשל, לא ראויים לשתייה.

העונה המומלצת למקטעי הדרום היא מאוקטובר ועד תחילת אפריל. לפני ואחרי זה חם מדי. בקיץ לא רוכבים מסוף הבוקר ועד אחרי הצהריים.

• יוצאים עם אור ראשון, ומתכננים להגיע לסיום לפחות שעה לפני השקיעה.
• מגינים על הראש והעור: קסדה, משקפי שמש, מנדף זיעה וקרם הגנה שמתאים להזעה.
• מנוחה בצל עצי שיטה? יש בהם קוצים וקרציות. לא רוכבים מתחתם, תולים את התיקים ולא יושבים ישירות על הקרקע.
• בד של מטר על מטר, רצוי כתום או צהוב, נותן צל זמין בכל מקום.

היערכו לתקלות סבירות, בלי להעמיס יותר מדי:

• 2 פנימיות שמתאימות לאופניים שלכם, ומדבקות לתיקון פנצ׳ר
• משאבה. בקבוצה, לפחות שתיים
• כפות להורדת צמיג, רצוי 3
• אוזן מעביר אחורי
• סט מפתחות אלן, מברגים ופלייר קטן
• מחלץ פינים לשרשרת וחוליה מהירה מתאימה
• כמה אזיקונים וסרט בידוד

• המסלול קווי, לא מעגלי: מה שלקחתם הוא מה שיהיה לכם לאורך הדרך.
• על הגב: מה שצריך לרכיבה ולמצבי חירום. על האופניים: משאבה, בקבוק מים רזרבי ותיק כלים קטן.
• בקבוצה מחלקים ציוד בין הרוכבים, חוץ מפנימיות, חלקים ייחודיים לכל אופניים, מים ואוכל.
• מתכננים מראש איפה ישנים בכל ערב. ראו את מדריך הלינה בערבה.

• לא לבד. רוכבים עם שותפים. בהרבה מקטעים כמעט לא פוגשים רוכבים אחרים.
• לא לוקחים סיכונים מיותרים. כשיש ספק, יורדים מהאופניים והולכים. בכמה מקטעים בערבה יש ירידות שמומלץ לעבור ברגל.
• לא רוכבים בלילה. זה מסוכן יותר, וברוב המקטעים גם אסור, כי השביל עובר בשמורות טבע.
• נשארים על השביל המסומן. אם הסימון בשטח לא מתאים למפה או לקובץ, הולכים לפי הסימון.
• בהפסקות בודקים קליטה ושולחים מיקום ומצב למישהו בבית.
• שיטפונות: בחורף ובעונות המעבר בודקים תחזית לפני היציאה וגם בהפסקות, ולא נכנסים לנחלים כשצפוי גשם באזור. לא רוכבים מיד אחרי גשם.

• השביל מתוכנן לרכיבה מצפון לדרום, ולא מסומן בכיוון ההפוך. הירידות בכיוון ההפוך יכולות להיות קשות.
• מקטע ממוצע הוא כ־35 ק״מ, אבל בערבה יש גם מקטעים ארוכים בהרבה. שחרות–תמנע, למשל, הוא 49 ק״מ.
• משאירים מרווח לתקלות, לטעויות ניווט ולעצירות בנקודות עניין.
• מתכננים מראש איך מגיעים להתחלה ואיך חוזרים מהסיום. במסלול קווי הרכב נשאר מאחור.

• בודקים את מצב השביל.
• שטחי אש: מקטע נאות סמדר–שחרות הוא היחיד בשביל שדורש תיאום כניסה מראש בימי חול. התיאום מול מתא״ם דרום, בטלפון 08-9902926 או 08-9902927. שאר המקטעים עוברים בשולי שטחי אש: לא יוצאים מהשביל.
• גבול ירדן: מקטע פארן–יהל עובר לאורך הגבול ולצד דרכי ביטחון פעילות. בשום מקרה לא יוצאים מהשביל המסומן.
• תחבורה ציבורית: לחלק מנקודות ההתחלה מגיעים קווים 390, 394 ו־397 מבאר שבע. לשחרות אין תחבורה ציבורית.

מקורות: התנהלות בשביל, הכנות והצטיידות, שטחי אש ושאלות נפוצות, באתר שביל ישראל לאופניים. נבדק בנובמבר 2026.